לעכבישים שמונה רגליים והם חסרי כנפיים. החלק המרכזי של גופם בנוי משתי יחידות: יחידת ראש-חזה, שאליה מחוברות שמונה הרגליים ויחידת בטן. זאת בניגוד לחרקים שלהם יש יחידת ראש, יחידת חזה ויחידת בטן, ושש רגליים וכנפיים (או כנפיים מנוונות) המחוברות ליחידת החזה.רוב העכבישאים צדים חרקים על ידי לכידתם במלכודות – רשתות שהם טווים מהקורים שהם מייצרים. הקורים הינם חוטי חלבון חזקים מאד, הנוצרים באבר הנקרא Spinneret הממוקם בחלק התחתון של בטן העכביש.
הטלה
הזרע נשמר בגוף הנקבה בכיסים מיוחדים (spermathecae), לעיתים במשך תקופה ארוכה מאד. הביצים מופרות רק בעת הטלתן ממש. במינים רבים מטילות הנקבות פעמים אחדות במהלך חייהן, ומרביתן אינן זקוקות לחידוש מלאי הזרע בכיסיהן. לצורך ההטלה אורגת הנקבה מטווה מיוחד – פקעת ביצים. לפעמים זוהי פקעת גמישה ארוגה בקורים צפופים, ולפעמים דפנותיה נראות כעשויות מנייר קלף חזק. יש שגרגרי עפר וחלקיקי עלים דבוקים למטווה או שדפנות הפקעת קשיחות, וייתכן שכל גוש הביצים יהיה עטוף בקורים מעטים בלבד.
גם ממדי התטולה (מספר הביצים בהטלה) אינם קבועים; עכבישים קטנים מטילים ביצים אחדות ואילו מינים גדולים מטילים מאות רבות, ואף יותר מאלף ביצים. תופעה שכיחה למדי היא הטלת בתולין – הטלת ביצים על ידי נקבות שלא הופרו על ידי זכרים; הביצים הללו אינן פוריות, בדרך כלל. מינים רבים תולים את פקעות הביצים בתוך המטווה או שהם מצמידים אותן למצע בקרבתם. יש מינים הנשארים במטווה עם פקעת הביצים ויש מינים הנוטשים אותה.
